מאזינה: "שני הבנים שלי התחתנו ומאז אני מרגישה תחושת חנק וריקנות"
המאזינה מרגישה בודדה ושלא נותר לה כלום בחיים, ומבקשת את עצתו של אלון בעניין הרגיש
שאלה: השנה פרשתי מעבודתי כגננת וחיתנתי את שני בניי בהפרש של חודש וחצי. אחרי שהחתונות עברו פתאום הרגשתי מדוכאת, כאילו אני חנוקה, לא יכולה לישון או לאכול, כאילו כל עולמי נגמר. אני מרגישה ריקנות כי הילדים עזבו את הבית והציפו אותי מחשבות של מה אני שווה בכלל כי אני לא עובדת.
רציתי את הפרישה הזו ואפילו נלחמתי עבורה. היום אני מנסה להתנדב ולעשות ספורט כי אני לא יכולה לשבת בבית אבל אני רגישה מאוד, הדמעות מציפות אותי כל הזמן ואני לא מצליחה להתגבר עליהן ובוכה כל הזמן ליד משפחתי וליד חברותיי. מה לעשות?
אלון עונה: התהליך שעובר עליך הוא מאוד ברור ומה שבטוח זה שאת בסדר כי חלק מהתהליך הגרוע הוא שאת מתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר בך, אבל זה לא נכון כי הכול בסדר איתך. את מתארת תהליך נורמטיבי והגיוני וראיתי המון מקרים כאלה בחיי.
את מדברת על מעבר מהכול לכלום, משיגרה, יצירה, עבודה עם ילדים וחתונות ל'בום' של שקט וכלום. הריק הזה הוא מקום שיכול להתנפץ בקלות אם לא מתכוננים אליו נכון, לא עושים עבודה פסיכולוגית ולא מודעים לסיטואציה. חווית איבוד הערך העצמי יכולה לקרות בשנייה.
הכול בסדר, לא קרה כלום, הבכי שלך נועד למטרות טובות. מתי היה לך זמן לעצור פעם ולבכות? עכשיו, באופן רגוע, בלי לחץ ובלי היסטריה, יצאת לגמלאות ואת לא רעבה ללחם. קחי אוויר, תכירי בסיטואציה שנוצרה, תביני שהיא בסדר ותתחילי את העבודה שלך.
לכבד את התהליך
אני רוצה שתתייחסי לאיתור החיים החדשים שלך כמו עבודה לכל דבר. תכיני לעצמך לו"ז שכולל מספר שעות ביום בהן את הולכת למוסדות שמעניינים אותך ומבררת על דברים נחמדים שאת יכולה לעשות ומבררת מה מעניין אותך.
תעשי עם עצמך בירור של שעה ביום, מעיתונים ומאינטרנט על כל סוג של עשייה ותביני עם עצמך מה באמת מעניין אותך. את יכולה לפנות למספר חברות ולהציע את עצמך. תציעי להם לעשות סטאז' ולבוא כמתנדבת כדי ללמוד ולעשות.
עד עכשיו החיים שלך היו בשליטה אינסופית ועכשיו זה השתחרר אז אל תחששי מהתהליך. את יודעת היטב מה לעשות אבל חוששת שמשהו לא בסדר איתך למרות שהכול בסדר וה'נפילה' הזאת שלך הייתה חייבת להגיע. שחרור של דמעות ורגשות הוא חלק ממה שצריך לקרות לך כרגע אז אל תחששי, נהפוך הוא - כבדי את זה. תרגיעי וקחי את הזמן. לכי לים ותראי את העולם שסביבך. לאן את רצה? צאי החוצה, הציפורים מצייצות.
