"אני שובת רעב כי נשברתי"
כך הכריז שלומי סלמון מבעלי מסעדת 'אמורה מיאו' בת"א, בשל הנחיות הממשלה כי המסעדות יסגרו: "הכל בגלל אגו, הכל על הגב של אנשים שצריכים לחיות"
בשעת לילה מאוחרת ביום חמישי האחרון החליטה הממשלה לסגור את המסעדות לאלתר. ביום שישי בבוקר זעמו בעלי המסעדות על התראה הקצרה וחוסר ההתחשבות בעלויות הגבוהות של הסחורה שהוזמנה מבעוד מועד. כמחאה, החליטו בעלי המסעדות להתאחד ולפתוח את העסקים בניגוד להנחיות הממשלה. כתגובה, הממשלה החליטה לאפשר, שעה לפני השעה שהוגדרה לסגירת המסעדות, להמשיך בעבודתם הרגילה עד ליום שלישי הקרוב. שלומי סלומון, מבעלי מסעדת 'אמורה מיאו' פתח בשביתת רעב, בעקבות ההחלטות וההתנהלות של הממשלה בנושא הקורונה.
שלומי סלומון סיפר כי את הארוחה האחרונה הוא אכל ביום חמישי, ומאז הוא שובת רעב. הוא הסביר כי "ביום שישי בבוקר נשברתי. הלכתי לישון ביום חמישי אחרי שהבטיחו שהמסעדות יעבדו עוד שבוע, האמנתי להם וקנינו סחורות. קמתי בבוקר ביום שישי ולתדהמתי באישון לילה כמו גנבים, מקבלים החלטה מטורפת לסגור את המסעדות. נשברתי, באותו רגע נשברתי". הוא הוסיף ואמר: "הקורונה זו בעיה ומחלה קשה שתהיה איתנו לפחות שנה-שנתיים, והחלטה של זיגזג זה מה שיפתור את הקורונה? אם נפתח בשבת או לא?"
כמו כן, הוא ציין כי עלות הסחורה לסוף השבוע האחרון מוערכת בכמה עשרות אלפי שקלים, הוא סיפר כי "פשוט חילקתי את הסחורה לעובדים שלי ולאנשים שהיו פה בסביבה כי ידעתי שאני סוגר ולצמיתות לפחות לכמה ימים, שאין לי מה לעשות עם הסחורה. אני אזרח שומר חוק. שלחתי את העובדים הביתה, חלק מהעובדים נשארו פה כשהבינו שאני נשאר לשבות רעב, באופן ספונטני עשו כל מיני שלטים ונשארו להיות איתי ולתמוך בי. העובדים שגרו רחוק חזרו הביתה ואחר הצהריים עוד החלטת זיג זג שלא ברור, באמת לא ברור, זה פתרון? ככה יפתרו את הקורונה? באמת מישהו מאמין שככה יפתרו את הבעיה של הקורונה בישראל?"
בעלי מסעדות רבים יצאו בקריאות לחבריהם לענף לא להישמע להנחיות הממשלה גם במידה ויורו להם לסגור את המסעדות שוב. סלומון הודה: "אני יכול להבין אותם, הם שבורים. רובם או חלקם הגיעו למצב כלכלי מאוד קשה. אני שומר חוק ואני החלטתי לסגור, אבל כשאתה מביא משפחות עם ילדים למצב שלא יכולים להביא אוכל הביתה, או חוסר הוודאות הזה העתידי, גם עכשיו אנחנו בחוסר ודאות – עד מתי? הם הבטיחו הבטחות, כל הסחבת הבירוקרטית הזאת, מבטיחה הבטחות ולא מקיימת. מה אתה רוצה שהם יעשו? ילכו לגנוב? מה הפתרון? איזה אופק יש למצב של הקורונה?"
"החזרתי עובדים לחל"ת, אמרו לי תחזיר עובדים לחל"ת – החזרתי. אמרו לי תיקח הלוואה – לקחתי. מה עכשיו? זורקים אותך עוד פעם למים, מה נעשה? איזה הבטחה זאת, מה אעשה עם העובדים? יש לי 85 עובדים, 85 משפחות. אין שום היגיון, אין שם שקיפות בכל מה שקשור לסקטורים האלה. מסעדה של 50 מטר או 500 מטר זה אותו דבר? מי מקבל את ההחלטות האלה? אין שום גוף שמקבל החלטות, זה כל מיני משרדים שאחד אומר זה והשני זה, והכול על גב של משפחות של אנשים שצריכים לחיות. הם לא קולטים, זה אוכל. לא עכשיו לקנות יגואר הביתה, לנסוע על יגואר", אמר בזעם.
סלומון, כמעט בן 60 עובד כבר 30 שנה כעצמאי בתחום המסעדנות, הוא מדגיש כי הוא לא מעוניין לסגור את מסעדתו, "אבל שברו אותי. שביתת הרעב היא לא אישית שלי, היא באה לתמוך במלא עצמאים. עד הסוף אני הולך עם זה". הוא סבור כי שביתתו תיגע באנשים בבית, "אזרחים כמוני, אנשים טובים. יש לנו עם טוב, שלעם הטוב הזה יזיז. האנשים הם אנשים טובים, אין אנשים רעים. אני לא מדבר על מגזר וזה לא פוליטי בכלל. יש לנו עם טוב, הם צריכים להבין מה קורה פה. ככה יוצאים למלחמה? למערכה צבאית? כשאתה מתקדם 2 קילומטר ונסוג קילומטר?"
לסיום הבטיח סלומון: "אני ממשיך עם זה עד שכל העצמאים יקבלו את כל ההבטחות שהבטיחו להם, ושאדע שיש פתרון ואופק לעצמאים במדינה הזאת".
עריכה: עופרי גליכמן
