והפעם, אירח אבי כץ בתוכניתו ב־103fm את פרופ' ירון זיו, עובד סוציאלי ומטפל התנהגותי־קוגנטיבי המעביר בין היתר גם הרצאות על זוגיות, לשיחה מלב אל לב על הצורך הבסיסי ביותר של האדם, בכל גיל - אהבה.
בפתח התוכנית, הודה פרופ' זיו כי "אחד הדברים הכי משמעותיים שאנחנו עוסקים בגיל השלישי זו תופעת הבדידות. הבדידות היא הנושא שמוביל כל כך הרבה אנשים לדיכאון, פגשנו את זה מאוד חזק בקורונה. אחד הדברים המרתקים זה מחקר שעשה רופא משפחה, וגילו שהרבה מאוד תלונות שבאות לידי רופא משפחה זה בעצם כיסוי לצורך לדבר. כשאנחנו מדברים על תלונות דמה, לא אמיתיות".
באשר לזוגיות והרצון לפרטנר, גם בגילאים המבוגרים, אמר: "לא משנה מה אנחנו נעבור, כמה קשיים נעבור, תמיד נהיה כמהים ונרצה שהוא יהיה.כולנו אוהבים לישון כפיות, לזה אין גיל, אין לזה גבול. גם אנשים שמאוד מבוגרים אם תשאל אותם מה הם רוצים הם רוצים להרגיש שייכים, אהובים, מחובקים. אהבות פורחות בדיורים מוגנים".
כמו כן, שנם זוגות שגם לאחר 40 שנות נישואין בוחרים לפרק את התא המשפחתי. מה שעלול להציף המון תחושות בדידות ואף דיכאון. פרופ' זיו הציג את משנתו בנושא: "נשים נאחזות מאוד בתא המשפחתי, מעצם העובדה שהן אימהות, נשאו את הילדים ברחמן, הן הופכות להיות תלויות בילדים שלהן. ילדים מול הורים זו אהבה ללא תנאי, וברגע שהילדים גדלים ועוזבים את הבית מגיע השבר הגדול של אותן נשים. אצל גברים זה פחות, הם יותר בקריירה, במקומות אחרים".
עוד הוסיף: "לכן אנחנו פוגשים מצב שבו האימהות קשה להן לוותר והרבה פעמים בלי שהן מודעות הן לא מאפשרות לילדים לעזוב את הבית. יחד עם זאת, גם הגברים וגם הנשים עוברים קושי בפרידה, רק יש עוד הבדל נוסף - נשים יכולות להסתדר הרבה יותר טוב עם עצמן לבד, לכן נשים לא מחפשות זוגיות כתחליף".
לסיום, התייחס פרופ' זיו לחרדות המופיעות לפתע בגיל השלישי והרביעי: "כשאדם מגלה שהוא לא מתפקד כמו שהוא תפקד פעם, הוא מתחיל לאכול סרטים, מתחיל להיכנס למחשבות דיכאוניות. אנחנו מזהים קשר ישיר בין דיכאון לבין מחלות פיזיולוגיות. ההגדרה של חרדה - תגובה פיזיולוגית מאוד חזקה שבאה לידי ביטוי מתחושת איום, כמו כל בעל חיים. החרדה אצלהם מתבטאת במגוון שלם של סימפטומים, אחד הדברים שפוגשים זה חוסר סבלנות, קושי בלתפקד, מצב שבו אנשים לא נרדמים בלילה".
עריכה: שני רומנו