"חיפשתי מהו הכוח שמאפשר לנו לחרוג מהביוגרפיה שלנו"
ורדה אירחה את הפסיכולוגית, החוקרת, המשוררת והסופרת פרופ' דנה אמיר, אשר שיתפה בהשראה שמאחורי ספריה: "האמת היא תמיד חשופה וחושפת"
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה באולפנה את פרופ' דנה אמיר, פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, חברת סגל וראש מסלול הדוקטורט הבינתחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה, משוררת וחוקרת ספרות, אשר הוציאה לאור שישה ספרי שירה ושני ספרי עיון. בשיחה מרתקת וחשופה, שיתפה פרופ' אמיר בהשראה שמאחורי ספרה 'על הליריות של הנפש'.
ובכן, מהי הליריות של הנפש? האם מדובר בתכונה המייחדת את נפשם של משוררים בלבד, או שמא באיכות נפשית המצויה בכל אחד מאתנו, אולי אף מתנה את עצם קיומו של מרחב נפשי? מחברת הספר, הסבירה: "מה שהנחה אותי כתיבת הספר היא השאלה - מה מלחץ אנשים מתהומות הנפש? הרי אין שאלה בכלל שלכולנו יש תהומות - בגדלים שונים ועומקים שונים. עניין אותי לדעת למה יש אנשים שנשארים לכודים בתוך הבורות של עצמם ואנשים עם גילוים גדולים של אומץ ויצירתיות. למעשה, חיפשתי מהו הכוח שמאפשר לנו לחרוג מהביוגרפיה שלנו".
בהמשך, עוד הסבירה כי "כולנו נולדנו אל תוך בלגן והמתמשך הוא לא תוצר של המציאות החיצונית, אלא כוח שאנו מפעילים מבפנים - מן כוח כזה שמסדר. אם הכוח הזה משתלט עלינו, אנו הופכים לאנשים עקביים ומסודרים מאוד, אבל גם קצת חסרי השראה. לכן, אנחנו מפעילים בתוך הנפש שלנו, אל מול הכוח הזה, את הכוח ההפוך - הכוח המבלגן, שבמובנים מסוימים הוא מציל אותנו, כי הוא מאפשר לנו לא להיות רק תוצאה של הבלגן שנולדנו לתוכו, אלא ליצור בלגן חדש. בלגן יצירתי".
לסיכום, שיתפה: "אני לא בטוחה שהצורך שהניע את הכתיבה שלי הוא הצורך בחשיפה - החשיפה היא תופעת הלוואי של הכתיבה. אין מה לעשות, אם כותבים את האמת, האמת היא תמיד חשופה וחושפת. יש משפט של המשוררת שולמית אפפל שאומר 'בשביל פחות מהאמת, לא כדאי לכתוב'. אז אני כתבתי אמת והיא נכתבה כמו שנכתבה. ספריי יצאו כמו שהם נכתבו - היה להם את אותו אורך הנשימה שבהם הם נכתבו. אני אוהבת דברים קצרים, אני אוהבת מינימליזם, לא סתם אני משוררת - אני אוהבת את מה שהגדול הזה מאפשר, גודל שמשפאר להגיד הרבה במעט. אני חושבת שלמעט יש כוח".
