איך מברכים עדיין איש את רעהו כשאיש לא רואה שום רע?
שלומית תמיר פתחה את תוכניתה בהתייחסות לפילוג הגדול שנוצר במדינה בין המפגינים במחנות השונות, וסיפרה על המלחמות הפנימיות מול אלוהים
כמדי שבוע, בשעה 20:00 בדיוק, שלומית תמיר שבה לאולפן 103fm על מנת לשוחח עם מאזינים על חייהם בראייה אחרת. את פתח תוכניתה היא הקדישה לפעולה של לחיצת הידיים, ולעומד מאחוריה. "עד לא מזמן, הסיסמה הרווחת בכל מקטע של כל מערכת שמכבדת את עצמה, בכל שיחה, ואפילו על האוטובוסים ראיתי מודעות, 'לראות את האחר', אולי זה בוט? אולי אלה שחושבים קצת אחרת? שכן אם אתה לא חושב כך אתה לא חלק מהחברה הנכונה. עכשיו זה הפך להיות באיזה צד אתה מפגין, אבל השאלה המתבקשת היא איך מברכים עדיין איש את רעהו כשאיש לא רואה שום רע, ובטח לא רעהו".
היא התייחסה לשיחה של האדם עם אלוהים: "אז הנשמה המשוחחת עם הקדוש ברוך הוא, בשיחה הפנימית העמוקה הזו בין השכינה לקדוש ברוך הוא, היא ללא מילים, יש דיאלוג פנימי בשקט, שהוא מנגינה, הרמוניה, הבנה בין כלים שלובים, תאמינו או לא, התבוננות ללא מילים היא אנלוגיה הפוכה לצעקות בהפגנות. מה יותר עובד? יש אלו שחושבים שהצדקה היא לעשות צדק ושוויון. מזמן הפסקתי להתווכח על שוויון, כי בלי ניסים הפסדתי".
היא שיתפה: "חבריי טוענים שבלי להילחם לא נשיג כלום, ואת מלחמותי השקטות הם מזמן לא מבינים. והם טוענים שהתשובות באות רק מזעקה. הקול הפנימי והשכינה הם רק בדמיון".
