המאזינה בת ה-40 מאזור המרכז ציינה כי סף החרדה שלה גבוה מאוד, והיא גרה עם אמה שאינה בקו הבריאות ועם כלבים, שגם הם לא בריאים. "אין לי מישהו להיתמך בו ולחלוק איתו את הפחד. מה שהכי תורם לחרדה שלי זה הכלבים, שיזדקקו לטיפול. המחלות שלהם מצריכות בתי חולים לחיות, שנמצאים במקומות מרוחקים. לפני יומיים קרה מקרה לאחד הכלבים שנחנק תוך כדי אזעקה. אין לי ממ"ד", סיפרה.
עוד אמרה: "כל פעם שאני שומעת הצהרה שהמצב הולך להיות ארוך, וזה מצב שאני לא יוצאת מהבית, ואומנם עובדת מהבית, אבל אפילו את זה אני בקושי מסוגלת לעשות. אני בקושי עוצמת עין בלילה כי אני מפחדת להירדם ולא לשמוע את האזעקה". פרופ' קרסו אמר: "את מקבעת את המחשבה שלך יותר בדברים השליליים, מאשר בדברים החיוביים".
פרופ' מולי להד הזכיר את תקופה הקורונה, והציע לה להיזכר בדרכים איתם התמודדה באותו זמן.