ד"ר יונתן גופר, רופא ילדים, בתת התמחות ברפואת חירום ילדים באוסטרליה, שיתף בהתעסקות שלו באמונות טפלות: "לפני שאני רופא, אני קודם בן זוג, אבא, אחרי זה אוהד מכבי חיפה ואז רופא. לאוהדי כדורגל לא חסרות אמונות טפלות".
"הגעתי לנושא הזה דרך הכלכלה. כשעוד הייתי מתמחה בבית החולים שניידר היינו מציגים בפורים מאמרים משעשעים ואחד המאמרים שאני הצגתי היה על ההשפעה של המילה 'שקט' על המשמרת במיון. מאוחר יותר, כשהייתי כותב ב'הארץ' ניסיתי להבין עד כמה אמונות טפלות הן אכן תדירות בחיי הרופאים והן אכן מאוד מאוד נפוצות", הוסיף.
לדבריו, "אתה רואה שהמון רופאים, יש להם המון אמונות טפלות. הבנאליות מן הסתם זה שלכל אחד יש את התחתונים/גרביים/נעליים שהוא הולך איתם לתורנות. יש את האמונה הטפלה שאתה לא אומר שם של חולה שידוע כחולה מורכב. האמונה הטפלה הכי רווחת היא שלעולם אתה לא אומר 'המיון היום מאוד שקט'".