על רקע המלחמה הקשה, הנמשכת כבר כמעט תשעה חודשים, עולה השאלה כיצד ייראה המצב בצפון בעת הקרובה, לרבות בקריית שמונה המופגזת באופן תדיר על ידי חיזבאללה. ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן שוחח עם אריה אלדד ומיה זיו־וולף ותיאר את הלך הרוח בעיר שהפכה לשדה קרב הלכה למעשה.
"תשעה חודשים, וגרוע מכך - אין אופק", אמר בייאוש. "אני מבין שיש הצעת החלטה שמדברת על 31 באוגוסט, וכנראה לא בכדי, כי אם זה היה עד 1 בספטמבר היו צריכים לעסוק בתחילת השנה. אני אומר את זה בציניות, תחשבו על ההורים שלא יודעים איפה לרשום את הילדים לשנה הבאה. תארו לעצמכם הורים שיש להם ילדים בגילאי בגרות, אחרי שנת קורונה, שנת מלחמה, אלה כמעט כל השנים של הבגרויות. אנחנו עובדים עם משרד החינוך ונערכים לתרחישים. אבל בשביל לאפשר רישום צריך החלטת ממשלה שמאריכה את מועד הפינוי. ההחלטה היא החלטה של ממשלה שלמה, לא רק שר החינוך".
עוד טען כי "עצם המילה הסדר, לא חושב שאנשים יחזרו. אני מסתובב בין האנשים ושומע את הקולות. בלי מבצע צבאי שבאמת ידחק אותם מעבר לליטני, כנראה שטילים, לפחות לא בכינון ישיר, נוכל להתמודד ככל שיהיו, אבל עם כינון ישיר, עם איום 7 באוקטובר, זה לא משהו שמישהו יכול להעלות על דעתו. בלי לדחוק אותם אחורה, בלי להסיר את התשתית שאנחנו יכולים רק לדמיין מה נבנה שם לאורך השנים, תארו לכם מה עשו שם במשך 18 שנה שלא תמרנו לפי 1701. אנחנו לא נאיבים, יהיה מחיר קשה, מלחמה זה לא דבר נחמד. אנחנו צריכים לדאוג שהצד השני ישלם פי עשרה. אם ב־2006 עשינו ככה ותראו איזה חיזבאללה קיבלנו ב־2024, אם לא נעשה את זה עכשיו ויהיה המחיר אשר יהיה, תחשבו מה המחיר שנשלם ב־2035. זו לא שאלה של האם תהיה מלחמה, אלא מתי. ואם זו לא שאלה של אם, עדיף שאני אהיה זה שמכה ראשון ומסיים את זה ראשון".
"די לדבר, הגיע הזמן שיעשו מעשים", הבהיר ראש עיריית קריית שמונה. "אנחנו תשעה חודשים מחוץ לבית, אף אחד לא יודע לנו להגיע מתי נחזור, אילו תמריצים יינתנו לעסקים. מס רכוש, תקנות, פיצויים, לא יודעים להתמודד עם נזקים ארוכי טווח כתוצאה מהמלחמה. עסק שלא עבד תשעה חודשים זה עסק מת. מי מתייחס לעובדים שאולי לא יחזרו? חוזה שכירות שהסתיים ואין לך שוכר להשכיר לו. לכל הדברים הללו אין בכלל התייחסות. אם רוצים שאנשים יחזרו לשם, צריך לתת להם יותר ממה שיש להם במרכז. כל יום שעובר שלא נותנים להם את התקווה הזו, אנשים לא ימתינו אלא ייטמעו בקהילות שלהם".
עריכה: מיכל קדוש