על פמיניזם ותפוזים
ד"ר אראלה טהר-לב בן שחר חוקרת בספרה החדש את הקשר בין מדע, מעמד האישה והאוכל בראי ההיסטוריה: "היתה פה ברית בין ירקות לבין נשים"
ד"ר אראלה טהר-לב בן שחר היא היסטוריונית של המדע שמתמקדת בתזונה. ספרה החדש: 'בתרווד כשפיה' מספר על המשולש המרתק: נשים, תזונה ומדע בהיסטוריה של ישראל. בשיחת עומק עם ורדה רזיאל ז'קונט סיפרה על הקשר בין החלוצות לגידול הירקות, על גיור התפוזים לטובת הציונות הקיבוצניקית, ועל המדענים שהשפילו נשים בשם מדיניות הצנע.
בפתח השיחה סיפרה על הקשר ההדוק בין גידול הירקות לבין המאבק לשוויון של הנשים: "זה סיפור שובר לב על הקומונות שהיו בארץ, חברה אוטופית של סיוציאליסטים עם שוווין בין גברים לנשים".
במהרה תנאי המחייה הקשים שברו את החלום. "הצורך להפיק תועלת מאנשים חסונים פיזית גרם לכך שנשים נדחקו לשוליים, לצד העלבון לנשים שחשבו שהגיעו לחברה מתוקנת. נשים הסתובבו רעבות ומבודדות, היו טרגדיות שהסתיימו לא פעם בהתאבדות, ואז הן מצאו את גידול הירקות כעבודה שתיתן להן לפלס מעמד גבוה יותר בחברה הציונית", אמרה.
נשים החלו לייסד את גינות הירק, הרבה לפני שהיו מודעים בארץ לסגולות הבריאותיות שלהן: "לא ידעו אז מה זה ויטמין, ואנשים חשבו שהם צריכים חלבונים, פחממות ושומנים באוכל".
טהר-לב בן שחר קוראת לזה: "ברית בין ירקות לבין נשים". החלוצים היהודים ראו בירקות זן שולי שנחשב לגידול של ערבים: "מה שהעריכו זאת הפלחה. לחיטה היה מקום של כבוד. לחם היה גם ברחבי העולם מוצר מאוד בסיסי בהרבה תפריטים, והיה גם רצון מצד החלוצים לעשות את הטרנספורמציה לבעלי הגוף, הדימוי של פלאח שניכס לעצמו את הטריטוריות שניסו הציונים לברוא עבור עצמם", כך שלמעשה אף אחד לא התעניין בעבודת נשים, ואף אחד לא התעניין בירקות: "נשים, ובראשן חנה מייזל המיתולוגית, הבינו שהן סביב הערוגות יקימו את עצמן, את הירקות ואת התפריט הציוני".
על השינוי שחל סיפרה: "נשים התחילו להקים גני ירק בקיבוצים ושינו לא רק את ההתיישבות, אלא גם את הנוף הישראלי שהופיע בו מגוון חדש ומינים חדשים של ירקות. כל הארץ השתנתה בגלל הניסיון של נשים לפלס דרך לעצמן".
סיפורו של התפוז הציוני
ורדה המשיכה בשיחה על הפרק הבא, ושאלה את האורחת שלה: "איך הפך התפוז הערבי הקפיטליסטי לתפוז ארץ ישראלי ציוני?". הדוקטור ענתה כי התפוז מספר סיפור אחר: "הרגע שבו התפוז הפך למוצר לאומי באמצע שנות השלושים מלמד על הברית שבין אוכל למעמדות חברתיות".
היא סיפרה על תולדות התפוז בארץ הקודש. הפרי שמקורו במזרח הרחוק יובא לאזור מפורטוגל: "הערבים עשו עבודה מדהימה בהפיכת התפוז למקומי. הם אקלמו אותו וייצרו שוק בינלאומי וייצאו אותו לבריטניה. יפו נהנתה מהתפוז הזה, והפכה לעיר משגשגת בזכות המסחר הזה".
היא תיארה את הפרדסנים היהודים הראשונים כבורגנים: "אלה היו ילדים של עשירים. חלק תוך זמן מסויים ראו ברכה, וזה הפך אותם לאוכלוסייה מאוד זרה לחזון הציוני: מעילי פרווה וביקורי קונצרטים ובתים על החוף. הם נודו על ידי הממסד הסוציאליסטי כי ידוע שחלוץ הוא מישהו שאי לו כסף".
לאחר מכן סיפרה על מחקר שנשמע היום משעשע בו רופא דגם בדיקות שתן ממקומות שהיוו סמל, ומצא שהשתן של הציוני הכי עשיר בויטמין סי: "הוא גאה כל כך בשיא הציוני הזה. להיות גאים בשתן הציוני ובפרדס הציוני, מה שמוכיח שגם המדענים שותפים לפרוייקטים החברתיים השונים".
גם עולם כלכלת הבית נרתם למאמץ התפוזי: "תכונאיות הזיעו ממאמץ להכניס את התפוזים לארוחות היומיומיות. ריבות וסוכריות וסלטים, ואפילו ועשו מתפוז יין. הן חלמו להפוך את התפוז בארץ למה שהתירס עשה למקסיקנים". ורדה הסכימה בחיוך ונזכרה: "בילדותי היינו אוכלים קינוח עם פרי חוך ובעיקר תפוזים".
