טיפול דיאלקטי - הגל השלישי של הטיפולים הפסיכולוגים
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה את צביקי פליישמן, פסיכולוג בהתמחות קלינית, ואת אסתי ברוקמן, פסיכולוגית קלינית מומחית שהציגו בפנינו את הגישה המרתקת
מרשה לינהאן, פסיכולוגית וחוקרת נודעת שפיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי ועומדת מאחורי הספר המצליח 'לבנות חיים שראוי לחיותם' עברה חיים מורכבים ומייסרים, אבל למרות הקושי היא הבסיס לשיטה שמסייעת רבות לאנשים בעלי אישיות גבולית, נפגעי טראומה, מתמודדים עם דיכאון, הפרעות אכילה, וכדומה.
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה באולפן את צביקי פליישמן, פסיכולוג בהתמחות קלינית, ואסתי ברוקמן, פסיכולוגית קלינית מומחית שהתייחסו באריכות לשיטת הטיפול של לינהאן וכתביה, לאחר שזו נאבקה על מנת להתקבל על ידי הממסד הפסיכולוגי ולקבל הכרה.
בפתח השיחה פליישמן סיפר כי הוא מטפל פרטני גם בשירות הציבורי וגם באשפוז יום, מטפל זוגי, ומעביר טיפולים קבוצתיים יחד עם דרוקמן. "אני מעביר קבוצות יחד עם אסתי בטיפול דיאלקטי התנהגותי. נהוג לחשוב על זה כגל השלישי של הטיפול הפסיכולוגי – צעד נוסף אחרי ה־CBT", הסביר.
"דיאלקטיקה זו מילה נורא גדולה", אמרה ז'קונט, "בואו נפרק את זה", ביקשה מאורחיה באולפן. ברוקמן האזינה לדבריה ברוב קשב, ואמרה: "טיפול CBT מאוד חותר לשינוי, 'תעשה ככה, תקבל אחרת', 'תשנה את ההתנהגות הזו, ויהיה לך יותר טוב'. תשנה את המחשבה, את הקוגניציה, או את המטא קוגניציה ויהיה לך פתרון יעיל יותר. אנשים חוו את הטיפול הזה כמאשים. מה הם שומעים כל הזמן? שהם לא בסדר. תשתנה ויהיה טוב. זה לא מספיק עבד ועורר רתיעה".
לטענת ברוקמן "שינוי זו לא מילה גסה. יש לנו מה ללמוד ולהתקדם ולהשתפר ולחתור לעבר המטרות שלנו, אבל זה לא יכול לעמוד בפני עצמנו ללא מימד של קבלה – אדם עושה כמיטב יכולתו. האדם לא אשם. לא בחרנו לאיזו סביבה להיוולד, לא בחרנו בטראומות שלנו. לא בחרנו, ובגלל זה אנחנו לא יכולים להיות אשמים, אבל זו כן אחריותנו לטפל ולהשתפר תחת התנאים שלנו ולבנות חיים ששווה לחיות אותם".
עוד הוסיפה: "אם אני מרגישה את מה שאני מרגישה זה אמיתי ונכון וקיים ויש לזה הקשר וסיבה הגיונית טובה – זה לא שאני הסטרית ודרמטית. מה שאני מרגישה הוא נכון וקיים, וזה מה שזה. זה לא 'תתאפסי לכי לטיפול'. אם זה מה שאני מרגישה יש לזה מקום, ואין על זה ויכוח".
פליישמן ביקש להוסיף כי פעולת התיקוף נשמעת פשוטה, אבל אנשים שמאמצים את זה בעצמם זה מרגיע. "אנשים שתמיד היו בהיאבקות ושנאות את עצמם – כשהם לומדים לתקף זה נותן מרחב ומרגיע את הנפש ומשם אפשר להתחיל לעבוד". לתפיסתו, בדיאלקטיקה מצליחים לקחת שני חלקים שונים באדם, ללמוד לחיות איתם בשלום ולתת מקום לכולם. "דיאלקטיקה הוא כלי משנה חיים. אין אמת אחת, ואמיתות יכולות לחיות יחד – הןם לא סותרות אחת את השנייה, להפך הן יכולות להפרות אחת את השנייה", ביקש להזכיר
איש רגיש מאוד
השיח בין האורחים באולפן הלך והעמיק, והשניים הסכימו שמעבר לעובדה שהשיטה המדוברת מסייעת למטופלים בעלי אישיות גבולית, היא טובה ויעילה גם בעבור כאלה שמתמודדים עם חרדה, דיכאון, התפרצויות זעם, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, וגם עבור אנשים בעלי רגישות יתר. השניים ביקשו להזכיר שרגישות לא עובדת רק לרעת אנשים, אלא גם לטובתם. "יש לנו מדרג מיומנויות שאנחנו משתמשים בו מאפס למאה. יש לנו כלים איך לשרוד את הגל הזה בלי לפגוע בעצמנו. רק לשרוד את הרגע הזה בלי לצאת ממנו חבולים גופנית ונפשית", אמר פליישמן.
נקודה נוספת שעלתה בשיח המשותף היא עניין האובדנות. לתפיסתם, בזמן טיפול דיאלקטי מצליחים גם לחמול על המטופל ולהעניק לו מקום בטוח, אבל בו זמנית גם לדעת להגיד דברים בהוויתם, גם אם מדובר בדברים קשים שקשה להגיד אותם. "אנחנו לא נהיה מטפלים טובים אם נחשוש שהמטופל שלנו מחר או מחרתיים כבר לא יחייה. אנחנו נהיה בסטרס ודריכות, וגם מה הטעם? אנחנו לא אומרים שזו לא אופציה, ואנחנו לא אומרים למטופל 'נו נו נו' אנחנו מבינים שמטופל חושב מחשבות אובדניות הוא סובל מאוד, והוא מגיע לרגעים בחיים שהוא אומר שהוא לא יכול לחיות יותר. בהיעדר כלים יעילים אפשר להבין אותו. מי שמפשיל שרוולים ועובד רואה את השינוי. מי שלוקח את זה ברצינות זה משנה את חייו", אמרה ברוקמן.
ביחד מנצחים את הכל
בטיפול דיאלקטי הדגש הוא על עבודה קבוצתית. "אנחנו שמים את הדגש על קבוצת לימוד מיומנויות. זה כמו להגיע לקורס שבו אתה מקבל כלים. זה באמת הדבר שעובד. אנחנו יודעים שיש מגוון תרופות פסיכיאטריות, אבל אין תרופה להפרעת אישיות - הטיפול הוא הדבר היחיד שעובד ונותן מענה לזה", הזכיר פליישמן.
אחת מאבני היסוד של הדיאלקטיקה היא ויסת רגשי, היכולת להיות ברגע הנוכחי (מיינדפולנס) מתוך בחירה. "אנחנו מדברים על המעבר מהמודל הדו שלבי של גירוי ותגובה, אל עבר המודל התלת שלבי - גירוי, התבוננות, תגובה. כלומר, התגובה היא לא אוטומטית. אני בוחר בתגובה, וזה ההבדל. לדעת מה קורה לי ואיך אני בוחר להגיב", טען פליישמן.
רגע לפני סיום ביקשה ברוקמן להזכיר שהמטרה היא להראות שהרגש הוא לא האויב שלנו, אלא הדרך שלנו לתקשר עם העולם. "זיהית רגש? הוא נכון. יש לו הסבר בהקשר הנוכחי ועכשיו בואי נראה אם הרגש נהובע מתוך עובדה או האם הרגש נובע מתוך פרשנות למציאות ואולי יכולות להיות עוד פרשנויות למציאות. טיפול DBT זה טיפול מאוד צנוע, גם כמטפלים, אולי בניגוד למודל הדינאמי בו המטפל יודע יותר מהמטופל ולפעמים מציע לו פרשנויות, ולפעמים מבין בעצמו - ב־DBT אנחנו מדברים על אנשים בגובה העיניים, ואף מטפל לא יכול לדעת עבור המטופל מה נכון לו, אנחנו כן יכולים לעזור למטופל לצלול פנימה ולעזור לו להבין מה מתאים לו".
עריכה: עדן בן ארי
