המחברת האחרונה של עדי
נורית ליאון, אימו של לוחם גבעתי שנפל בקרבות בצפון עזה, סיפרה על בנה: "דור של חרבות ברזל – התקווה והעתיד של מדינת ישראל"
אבי כץ שוחח ב-103fm עם נורית ליאון, אימו של סמ"ר עדי ליאון ז"ל, שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה. נורית תיארה את עדי: "ילד בן 20 עם תובנות, עם רגישות, עם אינטליגנציה רגשית שקשה להאמין שקיימת בכלל".
בהמשך סיפרה: "ה-7 באוקטובר תפס אותו ממש לפני השחרור. הוא היה כמעט שלושה ימים בכפר עזה עם כל גדוד צבר. אחרי אותם שלושה ימים, אותו דור צעיר הבין את כל מה שאנחנו ניסינו להסביר להם, את מה שדור המייסדים – כמו אבא שלי, שהיה ניצול שואה – ידע כל החיים".
נורית הביעה את גאוותה בבנה ובחבריו: "דור של אריות, של נמ"רים. כולם הספידו אותם, אמרו 'דור הטיקטוק – לא ייצא מהם כלום', וב-7 באוקטובר הם הוכיחו לנו שהם דור של חרבות ברזל. הם עדיין מוכיחים – הם התקווה שלנו והם העתיד שלנו".
את רגע נפילתו של עדי תיארה בכאב: "ארבעה ימים לתוך הלחימה, אחרי הכניסה הקרקעית, היה אסון הנמ"ר. הוא ועוד 11 לוחמי החוד של חטיבת גבעתי, גדוד צבר, נהרגו".
"המכתב של עדי בעיניי – הוא מכתבו של דור שלם"
נורית סיפרה על המחברת שהותיר עדי בידי חבריו: "יומיים לתוך השבעה התקשרו אלינו מהגדוד וסיפרו שיש להם משהו להביא לנו. הגיעו שני חיילים, חברים של עדי, עם מחברת מקופלת לשניים. אחד מהם סיפר לנו שעדי דחף אותה לכיס שלו ואמר: 'אני מקווה לחזור לקרוע אותה, אבל אם חס וחלילה יקרה לי משהו – תביא אותה להורים שלי'".
היא תיארה מה הכילה המחברת: "במחברת הזו הוא השאיר לנו מכתבי פרידה – להורים, לכל אחת משתיים האחיות שלו, למשפחה המורחבת, לחברים, ולמדינה שהוא כל כך אהב. זה הדור שלנו. המכתב של עדי, בעיניי, הוא מכתבו של דור שלם".
