צרודים? קבלו שלושה דרכים - שלא כוללות לימון ודבש, שיוכלו אולי לפתור את הבעיה: הימנעו מלאכול מוצרי חלב, נסו להפחית בגלוטן ובידקו האם אתם רגישים לסוג מזון מסויים; לא עזר? יכול להיות שמיתרי הקול שלכם מאותתים לכם שהגיע הזמן לפתוח את הפה - ולדבר.
"כבר שנתיים שאני צרודה", כך פתחה המאזינה דינה (60) את דבריה כאשר שוחחה עם פרופסור רפי קרסו ב־103fm. "בבדיקת גסטרו שעברתי בשנה שעברה נמצא שיש לי ריפלוקס, ומאז אני נוטלת 40 מ"ג 'נקסיום' בכל יום, אבל אין שיפור". לדבריה, היא משתדלת ליישם את כל העצות שקיבלה על מנת לנסות ולמנוע את הריפלוקס, ולכן לא אוכלת לפני השינה וגם ישנה כאשר ראשה מורם מעט.
ריפלוקס - מצב שבו חומציות מהקיבה עולה בוושט, יכולה להגיע לגרון ולגרום לשיעול וצרידות. ומה אם הריפלוקס זה בכלל לא הבעיה שלה? "אולי את אלרגית או רגישה למשהו שאת אוכלת", אמר פרופסור קרסו. "אם הצרידות לא נובעת מהריפלוקס - כל הדברים שאת עושה כדי למנוע ריפלוקס לא יעזרו לך".
אם כן, יש כמה דברים שכדאי למאזינה לעשות לפני שתקפוץ למסקנות. בתור התחלה, שתתנהג כמו "יהודי חרדי שלא צורך חלב אחרי בשר", הציע קרסו. "נסי שלא לאכול חלב במשך שלושה שבועות. אם את אוכלת עוגות או עוגיות - ודאי שמדובר בקינוח פרווה. אם זה יעזור - מה טוב. אם לא, המשיכי לאכול חלב כרגיל". ואומנם לא תמיד מוצאים את הרגישות ללקטוז, אבל לפעמים הרגישות היא-היא שגורמת לצרידות.
"את יכולה גם להפסיק לאכול מוצרי חיטה כי לפעמים רגישות קלה לגלוטן יכולה לגרום לבעיה. כדאי לך לעשות בדיקת רגישות למזון שאינה אלרגיה". מסתבר כי אלרגיה שונה מרגישות בכך שכאשר אלרגים למזון מסוים כמו זיתים, למשל, תופעות הלוואי יגיעו מיד לאחר האכילה. מי שאלרגי לזיתים ידמע, יפרח ויתגרד רגע אחרי שאכל אותם. רגישות, לעומת זאת, יכולה להופיע פתאום אחרי מספר פעמים בו האלרגי אוכל זיתים.
אם וכאשר תשלול המאזינה את כל הדברים הנ"ל, יש לשקול את הכיוון הנפשי, או בעצם - למצוא מה היא רוצה להגיד ולא אומרת. "לפעמים אנחנו רוצים להגיד משהו אבל אנחנו לא מעזים להוציא את המילים מהגרון - מה שמוביל להפרעת דיבור פסיכוסומטית". והרי כבר עלו לא פה פעם מאזינים שלא יכלו לדבר במשך תקופה, עד שהקשיבו לעצתו של הפרופסור וסוף סוף אמרו את שעל ליבם - מה שפתר להם את הבעיה במיידי.
עוד באותו הנושא סיפרה המאזינה כי הרופא אמר לה ליטול את ה'נקסיום' במשך כל חייה. האמנם? "האמת היא שאני לא יודעת אם הכדור עוזר לי בכלל", טענה. "מה גם, קראתי מאמר שמצא קשר בין נטילת התרופות האלה לבין סרטן".
"אם הכדור לא עוזר לך אז אין טעם לקחת אותו כל החיים", השיב קרסו, והציע: "דברי עם הרופא ואולי הוא יוריד לך את הכמות המומלצת ליום. מה שכן, יש לקחת בחשבון שבגלל הגיל שלך אולי בקרוב יתחילו אצלך בעיות אוסטאופורוזיס, ואנשים שלוקחים באופן קבוע תרופות שמורידות חומציות בקיבה כמו 'נקסיום', סופגים פחות טוב ברזל וסידן - מה שמעלה את השכיחות לפתח אנמיה או אוסטאופורוזיס.
"בנוגע לקשר בין הסרטן לתרופות - לא קראתי את המחקר שאת מדברת עליו כך שאני לא יודע, אבל גם לא שמעתי על סרטן שנגרם כתוצאה מנטילת התרופות האלה", הרגיע, ובכל זאת הזהיר כי אכן קיימות תופעות רפואיות שעלולות לנבוע מנטילת תרופות כמו 'נקסיום': "יש דיבורים על דמנציה או ירידה קוגנטיבית, אבל אף אחד לא באמת הוכיח שנטילת התרופה היא הסיבה היחידה. יש הרבה משתנים ולא ברור מהו הגורם המרכזי לבעיות הרפואיות.
"לכן, הייתי מציע לקחת מה'נקסיום' במינון הכי קטן שאפשר ולבדוק אם את יכולה להסתדר גם בלעדיו", סיכם.
עריכה: מיכל דאבי