אולגה מדברת על ירקות ופירות שרוססו: "תאכלו ירקות! עדיף ירק מרוסס על אוכל מעובד!"

אולגה רז מביעה את דעתה על התחקיר בנוגע לריסוס של ירקות ופירות - האם היא מסכימה עם ממצאי התחקיר? ומהן המלצותיה? אל תחמיצו!


אני רוצה להתייחס לעניין הפירות והירקות המרוססים. באחת מתכניות הטלוויזיה דובר על כך שלא כדאי לאכול פירות וירקות בגלל שהריסוס הוא רעל עצבים. בעיני זה יומרני מידי ואני לא מבינה איך מפרסמים דבר כזה.

אני ממליצה - לאכול ירקות. עדיף לאכול ירקות מרוססים, או לא מרוססים ורחוצים, מאשר לאכול עוגה שיש בה קמח חמאה וסוכר לא מרוססים. אנשים משמינים ונהיים חולים בגלל אוכל מעובד ולא מרוסס, ולא בגלל ירקות. כדאי להסתכל על הדברים בצורה הגיונית ואובייקטיבית ולא להיות מובלים על ידי תכניות טלוויזיה, שיכול להיות שצריך לחשוב פעמיים לפני שמשדרים אותן לקהל הרחב.

מלח מלחיץ את הדם!

ביום שישי לפני שבועיים, פורסם מאמר בעיתון 'גלובס' בנוגע לצריכת מלח, התייחסות לרגולציה וכתיבה על תוויות המזון. ידוע, כי צריכה מוגזמת של מלח עלולה לגרום לבעיות בריאותיות כאשר התופעה הנפוצה ביותר היא יתר לחץ דם. מדובר בתופעה לא בריאה ומסוכנת, רוב האנשים לא מרגישים בה ואז הם מסתובבים עם לחץ דם גבוה מה שיכול לפגוע בכלי הדם, הלב והכליות. לכן, הגבלת צריכת המלח חשובה מאוד.

צריכת המלח המומלצת היא כ- 2500 מ"ג נתרן ליום - מספר שלא אומר לנו שום דבר כי הצרכן לא יודע מה זה נתרן. בעצם, הצריכה היומית הסבירה לאדם בריא היא כפית מלח אחת בלבד (כ- 6 גרם). בדרך כלל אנשים צורכים פי שניים ויותר ולכן כדאי שחברות המזון יפעלו בהתאם לרגולטור ויפחיתו בהדרגה את כמויות המלח במוצרים שלהם.

יש הבדל בין נתרן במלח לבין נתרן בתרכובות אחרות כמו מונוסודיום גלוטמט, סודה לשתייה או אבקת אפייה. כל התרכובות האלה שנמצאות במזון שלנו, אמנם מכילות נתרן אך לא מעלות את לחץ הדם. כשכתוב על תווית כמות מיליגרמים של נתרן, זה לא אומר שום דבר כי יכול להיות שחלק מהנתרן הזה הוא בכלל לא מלח. מונוסודיום גלוטמט מוסיף ומחזק את הטעם אבל הנתרן בו לא מעלה את לחץ הדם אלא מחליף חלק מהמלח.

לדוגמא, לחם מכיל הרבה נתרן יחסית אבל מדובר בנתרן שמגיע מאבקת אפייה ולא ממלח, לכן אין שום סכנה בלאכול לחם כי הוא אינו מעלה את לחץ הדם. יתרה מכך, לחם שעשוי מסיבים תזונתיים אפילו עוזר להוריד את לחץ הדם.

לעומת זאת לא כדאי לאכול נקניקיות, מלפפונים חמוצים, זיתים וכל אוכל מעובד אחר המכיל כמויות גדולות של מלח. גם חטיפים עשירים מאוד במלח ולכן אני ממליצה לא לתת לילדים הרבה חטיפים, מבחינתי לא כדאי לתת להם חטיפים בכלל. המלח הוא משהו שאנחנו "מתמכרים" אליו כי ככל שאוכלים מלח הרגישות הולכת ופוחתת ואז הצורך בו גדול יותר. ברגע שנותנים לילדים כבר בגיל צעיר המון מלח יכול להיות שהרגישות שלהם תהיה נמוכה.

מבחינה גנטית, יש אנשים בעלי רגישות נמוכה למלח כלומר הם אוכלים מלוח אבל לא מרגישים ממש את הטעם, ויש אנשים בעלי רגישות גבוהה שאוכלים קצת מלוח וזה כבר יותר מידי בשבילם. אותם האנשים שהטעם המלוח מופיע להם רק כשהם אוכלים המון מלח, הם אלה שבדרך כלל מפתחים את לחץ הדם הגבוה.

אני מקווה שמשרד הבריאות ייקח את זה בחשבון ויהפוך רגולציה של נתרן בתוויות המזון למלח, כמו באירופה.

14/02/2014

הצטרפו לערוץ הווטסאפ של 103fm


Paris