אנחנו קוראים עליהם באינטרנט, בעיתון ורואים בחדשות, וליבנו נקרע: סיפורי אימה על אנשים שברגע בלתי־צפוי של אי־שפיות עשו מעשה נורא, שאין ממנו דרך חזרה. מה עבר בראשם באותם רגעים? והאם אפשר היה לחזות את הבלתי־צפוי מבעוד מועד?
פרופ' יעקב רופא, לשעבר ראש החוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, פרסם כבר בתחילת המילניום את הספר 'The Rationality of Psychological Disorders', ובו מוצגת תפישת עולמו לטובת קהל הקוראים - מדענים, מומחים בתחומי בריאות הנפש וכל מי שמחפש את ההיגיון מאחורי מעשים שנראים לנו כבלתי־הגיוניים בעליל.
הפרופסור הגיע לאולפנה של ורדה רזיאל ז'קונט כדי לספר על התיאוריה הפסיכו־ביזארית שלו, אשר קוראת תיגר על הפסיכואנאליזה שנכשלה על סמך עדויות מחקרים רבים.
בשיחה הסביר לוורדה על מגבלות התיאוריה הבהיביוריסטית, וכן שלל את המודל הרפואי המתיימר להסביר סכיזופרניה נוירוזות ואי־שפיות קרימינלית ללא שנמצאו ממצאים מוחיים (לדוגמא, לא גילו מעולם עיוות ממשי במוח של סכיזופרנים).
במהלך השיחה נוצרה מתיחות בין נסיונה של ורדה להוריד את השיחה לדיון פחות אקדמי, לבין הפרופסור ששאף לפרט את מרכיבי ההבחנות הפסיכיאטריות של סכיזופרניה ונוירוזות במטרה להסביר באופן מלא את התיאוריה שלו, שלדעתו היא הטובה והמסבירה ביותר טווח רחב של התנהגויות ביזריות.
כמו כן, הדוגמאות הקיצוניות שהביא פרופסור רופא בספרו ובשיחה עוררו בוורדה את הרצון להביא דוגמאות סותרות מניסיונה המקצועי עם מטופלים, הנעזרים בתרופות ובטיפול התנהגותי.
ייתכן מאוד שזו לא השיחה האחרונה בין השניים: הטענה המקורית ופורצת הדרך של התיאוריה הפסיכו־ביזארית, היא שסכיזופרנים ונוירוטים וכן פושעים בוחרים את מחלתם כמפלט מפני מתח ודיכאון בהיקף בלתי־נסבלים. למרבה הצער, זו לא זכתה לפירוט הולם עקב מגבלות הזמן. מה שבטוח - השעה שלפניכם מעוררת השראה ועניין.