המאזין שיתף כי הוא שותה מים מותפלים ולא אוכל מאכלי ים, והוסיף: "אני יודע שבמים היה מגנזיום והיום אין". ד"ר מאיה רוזמן ביקשה לחדד את הנושא: "אתה צודק, זה לא רק בעיה של המים אלא גם בעיה שאת החקלאות משקים עם המים המותפלים, ואז לאורך הזמן כמות המגנזיום באדמה גם יורדת. זה שרשום לי על שיבולת שועל או בננה בטבלאות מגנזיום, זה מה שהיה לפני הרבה שנים וסביר להניח שעכשיו יש פחות".
"הדרך לדעת אם חסר לך מגנזיום או לא, היא כשאתה עושה פעילות גופנית ובסוף קצת מתיחות, אם אתה מרגיש שאפילו יש נטייה קלה של כפות הרגליים להישאר מתוחות, זה יכול להיות סימן לחוסר במגנזיום", הסבירה, "עודף מגנזיום לא טוב בפני עצמו, אז אפשר לקחת תוסף לא כל יום של 200. ואז אם יש לך קצת באוכל, ואז אתה משלים את זה עם עוד 200 מ"ג, אתה לא מגיע למקום של סיכון".
עוד הודתה רוזמן כי "אני אישית מרגישה שזה עוזר לי כי הרבה פעמים אני מרגישה טיפה את ההתכווצויות האלה. בלי מרשם, בלי כלום, אתה הולך ומסתכל. יש המון סוגים שכותבים 'שלנו נספג הכי טוב' - אין הבדל. תקח מה שבמבצע. אם מתכווץ תקח, אם לא אתה יכול לשכוח. זה לא כזה קריטי".
בהמשך התייחסה ד"ר רוזמן לסוגיית המחסור ביוד: "זה קצת יותר בעייתי, אמרת שאתה לא אוכל דגים, והמלצתי לאנשים לקחת אצות כי כל מאכלי הים עשירים ביוד, ומה מסתבר? שהאצות בכלל אמורות להתפרק על ידי חיידקי מעיים, ואנשים שלא רגילים לאכול אצות אז סביר להניח שהאצות לא מתפרקות ולא נספג יוד מזה. יש גם בביצים ובמוצרי חלב קצת יוד".
עריכה: שני רומנו