"צריך לתת לחרדה מקום - זאת תגובה נורמלית"
פרופ' רפי קרסו על ההתמודדות הנפשית בשעת המלחמה: "חרדה זה דבר בריא, כי היא שמה אותנו במצב של הישרדות - מותר לפחד, להביע רגשות וגם לבכות"
בימים קשים אלה של מלחמה, פרופ' רפי קרסו ביקש לפתוח את תוכניתו בהתייחסות לעומס הנפשי שנגרם מהמשבר הביטחוני שבעיצומו. המומחה ביקש לדעת לקבל גם את הרגשות השליליות הלגיטימיות שלנו ולא לבטל אותן.
"הופתענו. את זה כולנו כבר מבינים. מדינת ישראל נמצאת במצב של אסון. הרבה אנשים נרצחו, נחטפו, נפצעו בגוף או בנפש. כולנו נמצאים בימים אלה בתקופה של חרדה. של חוסר ודאות. בכל פעם נחשפת בפנינו הודעה אחרת, או מידע מדאיג חדש", הסביר.
"בתוך המציאות הזו חשוב לי להדגיש בפניכם כי חרדה, בניגוד למה שאפשר לשער, היא דווקא דבר נורמלי ואף טוב לבריאותנו, מכיוון שהיא מנגנון הישרדותי", טען קרסו, והוסיף: "הגוף שלנו בנוי בצורה שאמורה לאפשר לו להיות חרד בעת הצורך. מקורה באזור במוח שנקרא אמיגדלה, האחראי לספק לנו אזעקה ואזהרה כדי לשמור עלינו. אילולא המנגנון הזה היה קיים, היינו עלולים להיפגע בקלות רבה".
לדבריו, "אפשר לעמוד גם על ההבדלים בין פחד לחרדה. אנחנו חשים פחד מפני דבר שאנחנו מודעים לו. לדוגמה, אם נלך בקיץ יחפים בשדה, ונחשוש מעקרב או מנחש - מדובר בפחד הגיוני, רציונלי. לעומת זאת, אם אני בעודי יושב באולפן הרדיו אחשוש מנחש שיתקוף אותי - במקרה הזה מדובר בחרדה".
"את החרדה כולנו מרגישים במידה כזו או אחרת, וההתמודדות שלנו עמה משתנה מאדם לאדם", ציין פרופ' קרסו, "יש חרדה שהיא יותר פנימית, ומלווה בהרגשה של פחד או של קיפאון. מנגד, יש חרדה שהיא יותר פיזית: השרירים נוקשים, אין אוויר, קשה לנשום, הלב דופק, המחשבות רצות, לחץ הדם עולה, ואנו חשים בהפרשה של אדרנלין. יש, כמובן, גם חרדה מעורבת, שבה משולבים המחשבה, הגוף וגם הנפש.
הוא הסביר: "כמובן שיש גם אנשים שהם בעלי אופי חרדתי או בעיה חרדתית גם בימים כתיקונם, גם כשאין מצב מאיים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר הוא להכיר בחרדה. לדעת שהיא נוכחת כמעט אצל כל מי שסובב אותנו בדרך כזו או אחרת, ולהבין שזה נורמלי, בטח עכשיו. תנו לחרדה מקום".
פחות חדשות, יותר מסכים
כל אחד מאיתנו מסיט את החרדה לכיוון אחר. בעוד יש כאלה ששומרים את החרדה לעצמם, רבים מעתיקים אותה לילדים או לנכדים, ואפילו לבעלי החיים שבחזקתנו, בין אם במודע אם לאו.
והילדים? הם חוששים, ואנחנו צריכים לעמוד לרשותם. הנה כמה עצות:
• תנו מקום לפחד: אל תגידו לילד שמפחד שמה שקורה בחוץ "זה כלום" - כי זה משהו. אל תחזקו אותם ב"תהיה גבר" או "היי חזקה". לא. מותר לפחד, מותר להביע רגשות, מותר לבכות.
• תנו לילדים מרחב בטוח: תנו לילדים שלכם ספייס. הרחיקו אותם ככל האפשר משידורי החדשות, בטח אם הם קטנים. אבל אם הם שואלים, תווכו להם את המידע. אימרו להם שאנחנו עם חזק, מדינה חזקה, עם צבא חזק. שיש אנשים רעים בכל מקום - ושהצבא שלנו שומר עלינו. ואכן - ברמה הלאומית זה הצבא ששומר עלינו, וברמה הפרטית אלה אנחנו - ההורים, הסבתות והסבים. אנחנו כאן כדי לתת לילדים כלים, לפרגן להם.
• תנו להם יותר זמן למסכים: גם אם זה לא מתכתב עם חוקי הבית הרגילים, זה הזמן לאפשר לילדות ולילדים פורקן מול המסכים. כן, גם מסכים של שטויות, של תוכניות ילדים, של סרטים לילדים, סרטים מטופשים או בדיחות. תנו להם לפרוק את המתח. ראו איתם ביחד תכנים - יש תוכניות נהדרות ומתורגמות לעברית גם בערוצים כמו נשיונל ג'אוגרפיק או ערוץ ההיסטוריה. אני, לדוגמה, ראיתי לאחרונה עם נכדיי תוכנית על הדרך שבה עושים שוקולד. אני יודע איך עושים שוקולד, אבל הנכדים שלי לא ידעו בדיוק - ועכשיו הם יודעים.
• תנו להם משימות: גם הילדים הקטנים יכולים לקחת חלק במטלות הבית. ברחצת הכלים, בכביסה ובניקיון. גם אם נשברת כוס, ברכו ב'מזל טוב'. גם אם צריך לשוב ולשטוף את הכוסות אחרי שהילדים סיימו, תנו להם.
• שחקו איתם: תנו להם להוציא אנרגיה בפעילות, במשחק מחבואים בתוך הבית או במשחק חם וקר.
• הנגישו את המצב: בהמשך להצעתי הקודמת, הנה הצעה למשחק שיקל על הילדים להתכונן למציאות הבטחונית הנוכחית. לדוגמה, לזמן העומד לרשותנו מרגע הישמע אזעקה ועד הכניסה למרחב המוגן. באזור גוש דן, נניח, מדובר בזמן של בין דקה לדקה וחצי. זה המון זמן. (לפעמים הצוות שלי באולפן אומר לי שיש לי עוד דקה אחרי שסיימתי לשוחח עם מאזין, ואני צריך למלא אותה בתוכן עד לפרסומות. אני מנסה למצוא מה לקשקש, מה לספר, מה להגיד והדקה לא עוברת). הביטו על השעון שלכם וראו כמה זמן זה דקה - ואז קחו את הילדים ועשו איתם חזרות.
קחו 2 מכסים של סירים, וקיבעו שכשאתם עושים איתם רעש, זו האזעקה. כשהגיע הרגע, לכו בקצב נכון אל המרחב המוגן. לא בריצה, בבריחה או בהשתוללות. סיגרו את הדלת והמתינו במרחב המוגן 10 דקות. במהלכן, כל אחד מהילדים יכול לבחור לאכול ממתק או חטיף שהכנתם מראש והשארתם במקלט או בממ"ד. תוכלו גם לשחק משחק, ולהעביר כך בקלות את פרק הזמן הזה. חיזרו על המשחק הזה פעם או פעמיים ביום, כל יום.
• תנשמו: הכי חשוב - בצעו תרגילי נשימה, שיסייעו לכם ולקרובים אליכם להרגיע את מערכת העצבים. המערכת הזו פועלת על מתח ועל מנוחה אוטומטית, והכול יכול להיות מאוזן על ידי נשימה. קצת נשימה, ובסוף, נעבור גם את זה".
